פלאפון תקשורת בע"מ נ' אייזין

החלטה

המשיבה הגישה תביעה על סכום קצוב כנגד המבקשת ע"ס 13,285 ₪.

הסכום הנתבע מהווה סך כל הסכומים בהתאם למוסכם בין הצדדים, עפ"י נספח א' של כתב התביעה (נספחי התובעת כדרכה בקודש אינם מסומנים באותיות או במספרים ולכן לא אנסה כלל לנחש איזה מ-30 העמודים בקירוב הוא המסמך הנזכר בכתב התביעה).

ההתנגדות מציינת, כי המבקשת הסכימה להצעתה של המשיבה, לעזוב את רשת אורנג' שם הייתה מנויה המבקשת, לעבור ולצרוך את שירותי המשיבה.

בהמשך להצעה זו הגיעה אל בית המבקשת נציג מכירות ועפ"י האמור בתצהיר המבקשת, שכנע אותה להעביר את המנויים הרשומים על שמה ברשת אורנג' לרשת פלאפון ולרכוש עוד שני מכשירים לבנותיה, כאשר מבטיח הוא לה, כי פלאפון מוכרת חבילות זולות יותר ולכן תשלם סכומים נמוכים יותר.

המבקשת המעידה על עצמה, כי מצבה הכלכלי "לא פשוט" הוקסמה מהבטחותיו של נציג השירות וחתמה על חוזה ההתקשרות.

חודש לאחר מכן, קיבלה חשבון ע"ס 2,000 ₪.

המומה משיעור החיוב, סרה אל בנק הדואר ושילמה אותו בלית ברירה, כאמור בסעיף 6 לתצהירה.

בד בבד, באמצעות מרכז שירות לקוחות של המשיבה ביקשה להסיר מיידית את כל השירותים הנוספים בהם אין צורך למבקשת ומשפחתה והמשיבה כך מוצהר, הבטיחה לה, נוכח זאת החיוב הבא יהיה נמוך באופן ניכר.

חודש לאחר מכן, החיוב שאמור היה להיות נמוך עמד על 3,000 ₪ (סעיף 8 לתצהיר).

שוב פנתה אל מרכז השירות, או אז הוסבר לה, כי החוב עומד על 13,000 ₪ (סעיף 9 לתצהיר).

בהמשך, כך הוסבר למבקשת עקב אי תשלום החוב, העמידה המשיבה את עלות המכשירים והציוד לפירעון והעבירה את גביית החוב לטיפול משפטי.

ביום 23/10/2011 עמדה המבקשת לחקירה נגדית על תצהירה, אישרה, כי היא אכן חתומה על ההסכם שצורף לכתב התביעה, אישרה, כי הוראת הקבע הראשונה לא כובדה ולכן שילמה בדואר. נשאלה, האם החשבון בגינו טענה ששילמה 2,000 ₪ עמד על 1,792 ₪ והשיבה, כי אינה יודעת, בדומה ביחס לחשבון השני שהיה בן 1,424 ₪ לא ידעה לומר, אלא, ששילמה 2,000 ₪ בדואר.

כאשר נשאלה, האם המשיכה להשתמש בטלפון ע"י ניתוקה ע"י המשיבה, ענתה, כי המשיבה כלל אינה ניתקה את הטלפונים.

ביחס לחיובים ששילמה בחברת אורנג' במשך חודש ענתה המבקשת, כי היו הם בסכומים של 500 עד 600 ₪, ביחס ל- 4 מכשירים.

המבקשת סיכמה ע"פ, חזרה על עיקר הנטען בבקשת ההתנגדות מציינת היא, כי כל אימת שפנתה המבקשת אל המשיבה, על מנת לצמצם את הנזקים לא נענתה וביכרה לפעול באמצעי גביה.

המבקשת מציינת, כי הסוכן ששכנע אותה לעבור מחברת אורנג' למשיבה, דיבר עימה בשפה הרוסית, הסביר לה את שטענה בתצהירה ועל סמך המצג שיצר בפניה נאותה וחתמה על הסכם עם המשיבה.

המבקשת מציינת, כי טענתה, לפיה, ההסכמים נחתמו "מבלי שהסוכן נהג במידת תום הלב הרצויה והנדרשת במקרים מסוג זה" – לא נסתרה כלל.

המשיבה בסיכומי התשובה ציינה, כי מן הראוי להתעלם מטענות שלא הועלו בתצהיר, למשל: הטענה, לפיה, הסוכן לא הסביר לה את סעיפי ההסכם שכן טענה זו באה לעולם לראשונה בסיכומי המבקשת. המשיבה סבורה, כי טענות המבקשת הן כלליות וסתמיות, בלתי מפורטות כראוי, אינן מכילות סכומים לפיהן הייתה אמורה להיות מחויבת לשיטתה ואילו חיובים אין היא אמורה להיות מחויבת כפי שניתן לצפות מן הטענות הכלליות. המשיבה מציינת, כי חזקה על אדם החותם על מסמך כי הבין את תוכנו.

המבקשת ביכרה שלא להשיב לסיכומי המשיבה.